"קטפתי את המחשבות מהאוויר. פשוט מתחתי את סיבי האנרגיה שלי ודגתי את המחשבות האלה, כפי שתופסים דגים עם חוט דיג, מן האוקיינוס העצום של מחשבות ורעיונות הנמצא שם בחוץ." (פרק 15)

"במקרה של נשים שאין להן מוח סהרורי כשלך," ציינה, "ההוראות לחלימה מתחילות בדרישה לשרטט מפה של גופן. עבודה מדוקדקת המגלה היכן מאוחסנים חזיונות החלימה בגופן [...] מה שמאוחסן בחזה, בגב ובבטן הם זיכרונות חיי היומיום, אבל זה עניין אחר." (פרק 8)

ידעתי שאני אכן חולמת-ערה, או ליתר דיוק שאני חיה במציאות אחרת, כזו שעדיין לא לגמרי שייכת לי, אבל יש לי גישה אליה דרך אנשים אלה. (פרק 9)

"הנשים הן כה מעורפלות עד כי אינן מעלות על דעתן את האפשרות כי המעמד הנמוך שלהן בחיים הוא תוצאה ישירה של מה שנעשה להן מבחינה מינית." (פרק 1)

"מכיוון שחלימה עבור אישה היא פונקציה של היותה בעלת מספיק אנרגיה העומדת לרשותה, הדבר החשוב הוא לשכנע אותה בִּדְבָר הצורך לשנות את החִבְרוּת העמוק שלה על מנת להשיג אנרגיה זו. עשיית שימוש באנרגיה זו היא אוטומטית: נשים חולמות חלומות מכשפים בו ברגע שיש להן את האנרגיה." (פרק 17)

"להשוות מין עם חופש זה שיא האירוניה. הערפול שהגברים יוצרים הוא כה שלם, כה מוחלט, שהוא רוקן אותנו מהאנרגיה ומהדמיון, הנדרשים על מנת שנוכל להתמקד בסיבה האמיתית לשעבוד שלנו." (פרק 1)

"על מנת להיות חולמת הייתי חייבת לנצח את העצמי," הסבירה אספרנסה. "שום דבר, אבל שום דבר, אינו כה קשה. אנו הנשים הננו האסירות האומללות ביותר של האני. האני הוא הכלוב שלנו. הכלוב הזה עשוי מפקודות ומציפיות, הנוצקות עלינו מרגע לידתנו." (פרק 3)

הם קוראים לזה "הרוח". הצופה האישי, העֵד התמידי שלנו [...] הכוח הזה, שלדבריו לא היה אלוהים ולא שום דבר הקשור לדת או למוסר, אלא כוח לא אנושי, כוח שהוא לשימושנו, אם רק נלמד לצמצם את עצמנו לאפס. (פרק 6)

"אל תתהלכי במחשבה שאת נמצאת פה בחופשה [...] אצל המכשפים, להם נפלת קורבן, אין חופשות." (פרק 13)

אם יש דבר אחד שהייתי אמורה ללמוד בשלוש השנים בהן ביליתי בעולם המכשפים, הוא שהחלטות המכשפים הן סופיות, וההחלטה שלי הייתה לחיות ולמות בעולם המכשפים. עכשיו הגיע הזמן עבורי להוכיח זאת. (פרק 19)