הספר "משנתו של דון חואן - דרך היאקי אל הדעת" פורסם לראשונה ב1968. לרגל השנה השלושים לפרסומו, הייתי רוצה להבהיר מספר דברים לגבי היצירה עצמה, ולהביא כמה מסקנות כלליות אודות נושא הספר, אליהן הגעתי לאחר שנים של מאמץ רציני ועקבי. הספר הוא תוצאה של עבודת שדה אנתרופולוגית שבצעתי במדינת אריזונה ובמדינה סונורה שבמקסיקו. במהלך עבודת מחקר לתואר שני במחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, הזדמן לי לפגוש שאמאן זקן, אינדיאני משבט היאקי שבמדינה סונורה, מקסיקו. שמו היה חוּאן מטוּס.

התייעצתי עם פרופסורים שונים של המחלקה לאנתרופולוגיה בנוגע לאפשרות ביצוע עבודת שדה אנתרופולוגית תוך הסתמכות על השמאן הזקן כמקור מידע עיקרי. כל אחד ממורים אלה ניסה להניא אותי מכך, משום שהיו משוכנעים שלפני שאני חושב על עריכת עבודת שדה, עליי לתת עדיפות למטלות הכרוכות בנושאים האקדמיים הנדרשים, באופן כללי, ולדרישות הפורמליות של לימודי התואר השני, כגון בחינות בכתב ובעל פה. הפרופסורים צדקו לחלוטין. לא נדרש כל שכנוע מצידם כדי שאראה את ההיגיון שבעצתם.

עם זאת, היה מורה אחד, ד"ר קלמנט מייגן, שדרבן בכל פה את ההתעניינות שלי בעבודת שטח. הוא האדם שלו אני חב את מלוא ההשראה שלי לביצוע מחקר אנתרופולוגי. הוא היה היחיד שדחק בי להשקיע את עצמי עמוק ככל יכולתי באפשרות שנקרתה לפניי. העידוד שלו היה מבוסס על התנסויות השדה האישיות שלו כארכיאולוג. הוא סיפר לי שהוא גילה, דרך עבודתו, שהזמן הוא הדבר המהותי, ושנותר מעט מאוד זמן לפני ששטחים עצומים ומורכבים של ידע שהושג על ידי תרבויות הנמצאות בתהליך שקיעה יהיו אבודים לנצח בהשפעת הטכנולוגיה המודרנית וממניעים פילוסופיים. הוא הצביע לי כדוגמה על עבודותיהם של כמה אנתרופולוגים מוערכים של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, שאספו נתונים אתנוגרפיים בחיפזון ובשיטתיות, ככל שיכלו, אודות תרבויות האינדיאנים האמריקאים של המישורים ובקליפורניה. החיפזון שלהם היה מוצדק, שכן תוך דור אחד, מקורות המידע על רוב תרבויות הילידים הללו כבר לא היו בנמצא, במיוחד בקרב התרבויות האינדיאניות של קליפורניה.

בעת ההיא התמזל מזלי להשתתף בשיעורים של פרופ' הרולד גרפינקל מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת UCLA. הוא סיפק לי את הפרדיגמה המתודולוגית היוצאת מן הכלל בתחום האתנוגרפיה, לפיה הפעולות המעשיות של חיי היומיום היו נושא ראוי לחקירה פילוסופית; וכל תופעה נחקרת ראויה להיבחן לאורה העצמי ועל פי כלליה והעקביוּת העצמית שלה. אם ישנם חוקים או כללים שניתן להפיקם, חוקים וכללים אלה צריכים להיות בהתאם לתופעה עצמה. לכן, הפעולות המעשיות של השמאנים, כשמביטים עליהן כמערכת לכידה (קוהרנטית) ועקבית בעלת כללים ותצורות משלה, הן נושא מוצק לחקירה רצינית. חקירה כזו אינה צריכה להיות כפופה לתיאוריות שנבנו מראש, או נתונה להשוואות עם נתונים שהושגו במסגרת היגיון פילוסופי שונה.

בהשפעתם של שני מורים אלה נעשיתי מעורב עמוקות בעבודת השטח שלי. שני הכוחות המניעים שלי, שמקורם בקשר שלי עם שני אנשים אלה, היו: מעט מאוד זמן נותר לתהליכי החשיבה של תרבויות האינדיאנים להמשיך ולעמוד על תילן לפני שהכול יימחק בערבוביה של הטכנולוגיה המודרנית; וכי התופעה תחת תצפית, תהיה אשר תהיה, היא נושא ראוי לחקירה וראוי למירב תשומת הלב והרצינות שלי.

צללתי לתוך עבודת השדה שלי כל כך עמוק שאני בטוח שבסופו של דבר אכזבתי מאוד את האנשים שתמכו בי. מצאתי את עצמי בתחום שהיה שטח הפקר. זה לא היה נושא של האנתרופולוגיה, הסוציולוגיה, הפילוסופיה, או הדת. הלכתי בעקבות החוקים והתצורות של התופעות עצמן, אבל לא הייתה לי היכולת לצאת במקום בטוח. לכן, ערכתי ויתורים במאמץ הכולל שלי בכך שוויתרתי על עמידה במדדים אקדמיים נאותים למדידת ערכה או חוסר ערכה (של עבודתי).

התיאור הבלתי ניתן לצמצום (לא ניתן לרדוקציה) של מה שעשיתי בשדה יהיה לומר שהמכשף האינדיאני משבט היאקי, דון חואן מטוס, הביא אותי להיכרות עם מערכת ההכרה (קוגניציה) של השמאנים של מקסיקו העתיקה. במילה "הכרה" הכוונה היא לתהליכים האחראים למודעות של חיי היומיום, תהליכים הכוללים זיכרון, התנסות, תפיסה ושימוש בדרגת מומחה של כל תחביר נתון. רעיון ההכרה היה, באותה העת, אבן הנגף החזקה ביותר שלי. היה זה בלתי נתפס עבורי, כאדם שהתחנך במערב, שההכרה, כפי שהיא מוגדרת בשיח הפילוסופי של ימינו, יכולה להיות משהו אחר מאשר דבר הומוגני חובק כול עבור האנושות כולה. האדם המערבי מוכן לשקול הבדלים תרבותיים כבסיס לקיומן של דרכים מוזרות לתיאור תופעות, אבל הבדלים תרבותיים אינם יכולים להסביר את היותם של תהליכי זיכרון, ניסיון, תפיסה ושימוש בדרגת מומחה בשפה, שונים מהתהליכים הידועים לנו. במילים אחרות, מבחינת האדם המערבי, ההכרה מסתכמת באוסף של תהליכים כלליים.

למכשפים מהשושלת של דון חואן, לעומת זאת, יש את ההכרה (קוגניציה) של האדם המודרני, ויש את ההכרה של השמאנים של מקסיקו העתיקה. דון חואן התייחס לשני אלה כעולמות שלמים של חיים יומיומיים השונים באופן מהותי האחד מהשני. ברגע נתון, ללא ידיעתי, המשימה שלי השתנתה באופן מסתורי מאיסוף בלבד של נתונים אנתרופולוגיים להפנמה של התהליכים הקוגניטיביים החדשים של עולם השמאנים.

הפנמה אמיתית של צורות חשיבה כאלה כרוכה בטרנספורמציה, בתגובה שונה לעולם חיי היומיום. השמאנים גילו שההדיפה הראשונית המובילה לטרנספורמציה זו תמיד מתרחשת מתוך שמירת אמונים מחשבתית למשהו שנראה כמושג (קונספט) בלבד, אבל יש בו זרמים תת קרקעיים בלתי צפויים רבי עוצמה. דבר זה תואר היטב על ידי דון חואן כשהוא אמר, "אין להתייחס לעולם של חיי היומיום אף פעם כדבר בעל אישיות שיש לו כוח עלינו, כמשהו שיכול ליצור אותנו או להשמיד אותנו, כי שדה הקרב של האדם הוא לא בסכסוך שלו עם העולם סביבו. שדה הקרב שלו נמצא מעבר לאופק, באזור שלא יעלה על הדעת של האדם הממוצע, באזור שבו האדם מפסיק להיות אדם."

הוא הסביר את האמירות האלה באומרו כי זהו הכרח מבחינה אנרגטית עבור בני האדם להכיר בכך שהדבר היחיד שחשוב הוא המפגש שלהם עם האינסוף. דון חואן לא הצליח להעמיד את מושג האינסוף על תיאור נוח יותר. הוא אמר שמבחינה אנרגטית המושג בלתי ניתן לצמצום (לרדוקציה). הוא דבר שלא ניתן להאנישו או אפילו לדבר עליו, אלא במונחים מעורפלים כגון אינסוף-'lo Infinito'.

לא ידעתי באותו הזמן שדון חואן לא נותן לי רק תיאור אינטלקטואלי מושך, אלא מתאר משהו שאותו הוא כינה "עובדה אנרגטית". עובדות אנרגטיות, מבחינתו, היו המסקנות שאליהן הוא והשמאנים האחרים של השושלת שלו הגיעו כאשר היו בפעילות מסוימת, לה הם קראו "ראייה": הפעולה של תפיסה ישירה את האנרגיה הזורמת ביקום. היכולת לתפוס אנרגיה בצורה זו היא אחת מנקודות השיא של השמאניוּת.

לדברי דון חואן מאטוס, המשימה להוליך אותי להכרה (קוגניציה) של השמאנים של מקסיקו העתיקה נעשתה בדרך מסורתית, כלומר כל מה שהוא עשה לי היה מה שנעשה בכל הדורות לכל שמאן במהלך חניכתו. הפנמת התהליכים של מערכת קוגניטיבית שונה מתחילה תמיד בהסבת תשומת הלב המוחלטת של החניך השמאני להכרה בכך שאנו יצורים הנמצאים בדרכנו אל המיתה. דון חואן והשמאנים האחרים של שושלתו האמינו כי ההכרה המלאה בעובדה אנרגטית זו, באמת בלתי ניתנת לצמצום זו, תוביל לקבלת והטמעת ההכרה (קוגניציה) החדשה.

התוצאה הסופית ששמאנים כמו דון חואן מטוס ביקשו להשיג עבור חניכיהם הייתה ההבנה, שלמרות פשטותה קשה להגיע אליה, שאנו אכן ישויות ההולכות למות. לכן, המאבק האמיתי של האדם איננו סכסוכיו עם הזולת, אלא עם האינסוף, וזה אפילו איננו מאבק; זו, במהותה, השלמה (קבלה מרצון). עלינו להשלים מרצוננו עם האינסוף. על פי תיאורם של המכשפים, חיינו מתחילים באינסוף והם מסתיימים במקום שממנו הם נבעו: האינסוף.

רוב התהליכים שתיארתי בפרסומים שלי עסקו ביחסי הגומלין הטבעיים של אישיותי כיצור חברתי, המתאפיינים בתן וקח, תחת מחצם של צורות חשיבה חדשות. בסיטואציות השדה שלי, מה שהתרחש היה משהו דחוף יותר מהזמנה בלבד להפנים את תהליכי ההכרה החדשה; זו הייתה דרישה. לאחר שנים של מאבק כדי לשמור על שלמותם של גבולות האישיות שלי, נכנעו גבולות אלה. המאבק לשמרם היה פעולה חסרת משמעות כשמסתכלים עליו לאורו של מה שדון חואן והשמאנים של השושלת שלו רצו לעשות. עם זאת, היא הייתה פעולה חשובה מאוד לאורו של הצורך שלי, שהוא גם הצורך של כל אדם מתורבת: לשמור על גבולותיו של העולם הידוע.

דון חואן אמר שהעובדה האנרגטית, שהייתה אבן הפינה של ההכרה (קוגניציה) של השמאנים של מקסיקו העתיקה היא שכל שינוי דק (nuance) של היקום הוא ביטוי של אנרגיה. מהרמה שלהם, ממנה הם יכלו לראות את האנרגיה באופן ישיר, הגיעו שמאנים אלה לעובדה האנרגטית שהיקום כולו מורכב מכוחות תְּאוֹם (זוגות) שהם הפוכים זה לזה ובעת ובעונה אחת משלימים האחד את השני. הם קראו לשני כוחות אלה: אנרגיה בעלת חיים ואנרגיה דוממת (חסרת חיים).

הם ראו שלאנרגיה הדוממת אין מודעות. מודעות, עבור השמאנים, היא מצב רטט של אנרגיה בעלת חיים. דון חואן אמר שהשמאנים של מקסיקו העתיקה היו הראשונים לראות שכל האורגניזמים על פני כדור הארץ הם בעלי אנרגיה רוטטת. הם כינו אותם יצורים אורגניים, וראו שהאורגניזם עצמו, הוא אשר קובע את הלכידות ואת הגבולות של אנרגיה מסוג זה. הם גם ראו שיש צבירים של אנרגיה-בעלת-חיים רוטטת שהם בעלי לכידות משלהם, ללא הכוח הכורך-יחדיו שיש לאורגניזם. הם כינו אותם יצורים לא-אורגניים ותיארו אותם כגושים של אנרגיה מלוכדת, בלתי נראים לעין האנושית, אנרגיה המודעת לעצמה ובעלת אחדוּת הנוצרת על ידי כוח מאחד (הדימוי הוא לדבק - agglutinating) השונה מהכוח המאחד אצל יצורים אורגניים.

השמאנים של השושלת של דון חואן ראו שהמצב היסודי של האנרגיה-בעלת-חיים, האורגנית או הלא אורגנית, הוא הפיכת האנרגיה ביקום בכללותו לנתונים חושיים. במקרה של יצורים אורגניים, הנתונים החושיים הללו הופכים לאחר מכן למערכת של פרשנות שבה אנרגיה , באשר הי, מסווגת, ולכל סיווג מוקצית תגובה ידועה, יהיה הסיווג אשר יהיה. המכשפים טוענים שבעולמם של היצורים הלא-אורגניים, הנתונים החושיים, שאליהם מותמרת האנרגיה על ידי יצורים לא-אורגניים, חייבים, מעצם הגדרתם, להתפרש על ידם בכל דרך לא מובנת, תהיה אשר תהיה, בה הם עשויים לעשות זאת.

על פי היגיון השמאנים, במקרה של בני האדם, המערכת של פירוש הנתונים החושיים היא ההכרה (קוגניציה) שלהם. הם טוענים שהכרה אנושית עשויה להיות מופרעת באופן זמני, שכן היא איננה אלא מערכת מיון, שבה תגובות מקבלות סיווג במקביל לפירוש נתוני החושים. כאשר הפרעה זו מתרחשת, המכשפים טוענים כי ניתן אז לתפוס באופן ישיר את האנרגיה הזורמת ביקום. מכשפים אומרים שתפיסה ישירה של אנרגיה יוצרת את הרושם כאילו היא נראית בעיניים, למרות שהעיניים מעורבות בכך במידה מועטה בלבד.

התפיסה הישירה את האנרגיה אִפשרה למכשפים מהשושלת של דון חואן לראות בני אדם כצבירים של שדות אנרגיה הנראים ככדורים זוהרים. ההתבוננות בדרך זו בבני האדם אפשרה לשמאנים אלה להסיק מסקנות אנרגטיות בלתי רגילות. הם הבחינו בכך שכל אחד מהכדורים הזוהרים האלה מחובר בנפרד למסה אנרגטית הקיימת ביקום, מסה שהיא בעלת ממדים בלתי נתפסים; הם קראו למסה זו "הים האפל של המודעות". הם הבחינו בכך שכל כדור בודד מחובר לים האפל של המודעות בנקודה שהיא בוהקת אפילו יותר מהכדור הזוהר עצמו. שמאנים אלה קראו לנקודת חיבור זו "נקודת המאסף", כי הם הבחינו בכך שבמקום זה מתרחשת התפיסה. שטף האנרגיה הופך בנקודה זו לנתונים חושיים, ולאחר מכן מקבלים נתונים אלה פירוש והופכים להיות העולם המקיף אותנו.

כשביקשתי מדון חואן להסביר לי כיצד מתרחש תהליך זה של הפיכת שטף האנרגיה לנתונים חושיים, הוא ענה לי שהדבר היחיד ששמאנים יודעים בנוגע לכך הוא שהמסה העצומה של אנרגיה הנקראת הים האפל של המודעות מספקת לבני האדם את כל הנדרש כדי לעורר את הטרנספורמציה הזו של אנרגיה לנתוני חושים, ושתהליך כזה לא יוכל אי פעם להיות מפוענח בגלל שהמקור הוא כה עצום.

מה שהשמאנים של מקסיקו העתיקה גילו כאשר הם מיקדו את הראייה שלהם בים האפל של המודעות הייתה התגלית שהיקום כולו עשוי מסיבים זוהרים המשתרעים לאין סוף. השמאנים מתארים אותם כסיבים זוהרים המשתרעים בכל הכיוונים מבלי שהם נוגעים זה בזה. הם ראו שהסיבים הם בודדים, ועם זאת, הם מאוגדים בקבוצות כה עצומות שלא ניתן להעלות את גודלן על הדעת.

מסה נוספת של סיבים, מלבד הים האפל של המודעות, שבה הבחינו ואותה חיבבו השמאנים בגלל הרטט שלה, הייתה משהו שאותו הם כינו כוונה, ולפעולה של השמאן הבודד הממקד את תשומת לבו במסה כזו הם קראו התכוונות. הם ראו שכל היקום הוא יקום של כוונה, והכוונה, עבורם, הייתה שקולה (אקוויוולנטית) לאינטליגנציה. על כן, היקום היה, עבורם, יקום של אינטליגנציה עילאית. המסקנה שלהם, שהפכה לחלק מהעולם הקוגניטיבי שלהם, הייתה שאנרגיה רוטטת, מודעת לעצמה, היא אינטליגנטית במידה רבה ביותר. הם ראו שהמסה של הכַּוַונה ביקום היא האחראית לכל המוטציות האפשריות, לכל הווריאציות האפשריות הקורות ביקום, לא בגלל נסיבות עיוורות שרירותיות, אלא בגלל ההתכוונות הנעשית על ידי האנרגיה הרוטטת, במישור של שטף האנרגיה עצמו.

דון חואן ציין כי בעולם חיי היומיום, בני אדם עושים שימוש בכוונה והתכוונות באופן שבו הם מפרשים את העולם. דון חואן, לדוגמה, עורר אותי לעובדה שהעולם היומיומי שלי איננו נשלט על ידי התפיסה שלי, אלא על ידי הפרשנות של התפיסה שלי. הוא נתן כדוגמה את מושג האוניברסיטה, אשר באותו הזמן היה מושג בעל חשיבות עליונה עבורי. הוא אמר שאוניברסיטה איננה משהו שאני יכול לתפוס בחושים שלי, כי לא הראייה שלי ולא השמיעה שלי, וגם לא חוש הטעם או המישוש או הריח, אין בהם כל רמז ל 'אוניברסיטה'. 'האוניברסיטה' קורית רק בהתכוונות שלי, ועל מנת לבנות אותה שם, עליי לעשות שימוש בכל מה שאני יודע כבן תרבות, באופן מודע או תת מודע.

העובדה האנרגטית שהיקום מורכב מסיבים זוהרים הובילה את השמאנים למסקנה שכל אחד מסיבים אלה, המשתרע לבלי סוף, הוא שדה של אנרגיה. הם הבחינו כי סיבים זוהרים, או ליתר דיוק שדות אנרגיה מסוג זה, מתכנסים בנקודת המאסף ועוברים דרכה. מכיוון שגודלה של נקודת המאסף שווה לגודלו של כדור טניס מודרני, על פי קביעתם, רק מספר סופי של שדות אנרגיה, אם כי מספרם נמדד במיליארדים, מתכנסים במקום זה ועוברים דרכו.

כאשר המכשפים של מקסיקו העתיקה ראו את נקודת המאסף, הם גילו את העובדה האנרגטית שהפְּגיעה (impact) של שדות האנרגיה העוברים דרך נקודת המאסף הופכת לנתוני חושים; נתונים אשר לאחר מכן מקבלים פירוש והופכים להיות ההכרה (קוגניציה) של עולם חיי היומיום. שמאנים אלה נימקו את האחידות (ההומוגניות) של ההכרה שיש לבני האדם בעובדה שנקודת המאסף אצל המין האנושי כולו ממוקמת באותו המקום על גבי הכדורים הזוהרים האנרגטיים, שהם אנחנו: בגובה השכמות, במרחק זרוע מאחוריהם, בצמוד לגבולו של הכדור הזוהר.

התצפיות המבוססות על הראייה שלהם את נקודת המאסף הובילו את המכשפים של מקסיקו העתיקה לגלות שנקודת המאסף משנה את מיקומה בתנאים של שינה נורמלית, עייפות קיצונית, מחלה, או בליעה של צמחים פסיכוטרופיים. מכשפים אלה ראו שכאשר נקודת המאסף הייתה במיקום חדש, חבילה שונה של שדות אנרגיה עברה דרכה, מאלצת בכך את נקודת המאסף להפוך שדות אנרגיה אלה לנתונים חושיים, ולפרש אותם. כתוצאה מכך, היא מעניקה לנו עולם חדש ממש לתפסו. שמאנים אלה טענו שכל עולם חדש הנוצר בצורה כזאת הוא עולם שלם, שונה מהעולם של חיי היומיום, אבל דומה לו לחלוטין בכך שאפשר לחיות בו ולמות בו.

לשמאנים כמו דון חואן מטוס, השימוש החשוב ביותר בהתכוונות כרוך בהנעה רצונית של נקודת המאסף להגיע לנקודות שנקבעו מראש בצביר הכולל של שדות האנרגיה המהווה את האדם. כלומר, במשך אלפי שנים של חקירה, המכשפים של השושלת של דון חואן גילו שישנם מיקומי מפתח בכדור הזוהר השלם המהווה את האדם, בהן יכולה נקודת המאסף להתמקם, ותוצאת ההפגזה של שדות האנרגיה על נקודת המאסף במיקומים אלה יכולה לייצר עולם ממשי חדש לחלוטין. דון חואן אישר בפניי שהאפשרות של מסע לכל אחד מעולמות אלו, או לכולם, היא עובדה אנרגטית, והיא נחלתו של כל אדם. הוא אמר שעולמות אלה הם שלנו אם רק נבקשם, כפי ששאלות לפעמים מתחננות להישאל, ושכל שמכשף או אדם צריך על מנת להגיע אליהם הוא להתכוון את תנועתה של נקודת המאסף.

נושא נוסף הקשור לכוונה, אבל הועתק לרמה של התכוונותו של היקום, היה, עבור השמאנים של מקסיקו העתיקה, העובדה האנרגטית שאנו מטולטלים ונבחנים ללא הרף על ידי היקום עצמו. הייתה זו עבורם עובדה אנרגטית שהיקום באופן כללי הוא דורסני (טורף) במידה המקסימלית האפשרית, אבל לא דורסני במובן שבו אנו מבינים את המונח כפעולת שוד או גניבה, פגיעה או ניצול אחרים למטרות רווח עצמי. עבור השמאנים של מקסיקו העתיקה, היותו של היקום דורסני פירושו שההתכוונות של היקום היא לבחון את המודעות ללא הרף. הם ראו שהיקום יוצר מיליארדי יצורים אורגניים ומיליארדי יצורים לא-אורגניים. על ידי הפעלת לחץ על כולם, היקום מאלץ אותם להגביר את המודעות שלהם, ובאופן זה, מנסה היקום להיות מודע לעצמו. בעולם הקוגניטיבי של השמאנים, אם כן, מודעות היא הדבר העליון.

דון חואן מטוס והשמאנים של השושלת שלו הבינו את המודעות (awareness) כמעשה של היות מודע ביודעין (deliberately conscious) לכל אפשרויות התפיסה של האדם, לא רק לאפשרויות התפיסתיות המוכתבות על ידי תרבות נתונה כלשהי, שנראה כאילו תפקידה הוא להגביל את היקף התפיסה של חבריה. דון חואן טען כי לשחרר, או לשחרר לחופשי, את מלוא היקף התפיסה של בני האדם לא יפגע בשום אופן בהתנהגות התפקודית שלהם. למעשה, התנהגות מתפקדת תהפוך לנושא בלתי רגיל, שכן היא תקבל ערך חדש. תפקוד בנסיבות אלה יהפוך להיות הכרח תובעני ביותר. האדם יהיה אז משוחרר מאידיאולוגיות וממטרות מדומות, ורק התפקוד יהיה אז הכוח המנחה אותו. השמאנים קוראים לזה התנהלות ללא-רבב. עבורם, להיות ללא-רבב פירושו לעשות כמיטב היכולת, וקצת יותר. הם הסיקו את התפקוד (function) הנדרש מתוך ראייתם הישירה את האנרגיה כפי שהיא זורמת ביקום. אם אנרגיה זורמת בדרך מסוימת, לעקוב אחר זרימת האנרגיה הוא, עבורם, לתפקד (להיות פונקציונלי). תפקוד הוא, אפוא, המכנה המשותף שבאמצעותו מתמודדים השמאנים עם העובדות האנרגטיות של עולם ההכרה שלהם (העולם הקוגניטיבי).

הפעלת כל יחידות ההכרה של המכשפים איפשר לדון חואן ולכל השמאנים של שושלתו להגיע למסקנות אנרגטיות מוזרות, אשר במבט ראשון נראות רלוונטיות להם ולנסיבות האישיות שלהם בלבד, אך אם הן נבחנות בזהירות, הן עשויות להיות ישימות לכל אחד מאיתנו. לפי דון חואן, שיאו של המסע השמאני הוא משהו שאותו הוא החשיב לעובדה האנרגטית העליונה - לא רק עבור מכשפים, אלא עבור כל אדם בעולם. הוא קרא לזה המסע הסופי.

המסע הסופי הוא האפשרות שהמודעות האישית, אחרי שהוגברה עד לגבול יכולתה על ידי היצמדות אינדיבידואלית להכרה (קוגניציה) של השמאנים, עשויה להישמר מעבר לנקודה שבה האורגניזם מסוגל לתפקד כיחידה מלוכדת, כלומר מעבר למוות. מודעות טרנסצנדנטית זו הובנה על ידי השמאנים של מקסיקו העתיקה כאפשרותה של מודעותם של בני האדם ללכת אל מעבר לכל הידוע, ולהגיע באופן זה למישור של האנרגיה הזורמת ביקום. שמאנים כמו דון חואן מטוס הגדירו את המסע הרוחני שלהם כמסע שבו הופכים להיות, בסופו של דבר, ישות לא-אורגנית, כלומר אנרגיה המודעת לעצמה, הפועלת כיחידה מלוכדת, אולם ללא גוף אורגני. הם קראו להיבט זה של הכרתם חופש מוחלט, מצב שבו המודעות קיימת כשהיא חופשית מתכתיבי החברה ומתחביר.

אלה הן המסקנות הכלליות שהוסקו מהצלילה שלי לתוך ההכרה של השמאנים של מקסיקו העתיקה. רק כעבור שנים מפרסום "משנתו של דון חואן: דרך היאקי אל הדעת" הבנתי כי מה שדון חואן מטוס הציע לי היה מהפכה הכרתית שלמה. ניסיתי, בספרים שיצאו לאחר ספר זה, לתת מושג אודות ההליכים לביצוע מהפכה קוגניטיבית זו. לאור העובדה שדון חואן ערך לי היכרות עם עולם חי, תהליכי השינוי בעולם חי שכזה אף פעם אינם נפסקים. מסקנות הן, על כן, רק אמצעי עזר לזיכרון, או מבנים שעניינם פעולה, המשמשים בתפקיד קרש קפיצה לאופקים חדשים של הכרה.